פריאימפלנטיטיס – הדלקת שמסכנת את השתלים בשיניים

פריאימפלנטיטיס היא תופעת לוואי שהתפתחה לצד ההצלחה הגדולה של השתלות שיניים ברחבי העולם והפיכתן לפתרון פופולארי ונגיש יותר ויותר – זוהי מחלה ייחודית למושתלים. פריאימפלנטיטיס היא דלקת סביב השתל שיכולה להתפתח בתהליך ההשתלה או אחריו, ולפעמים גם שנים לאחר ההשתלה. המחלה נפוצה מאוד, ופוגעת במחצית מהמטופלים.

פריאימפלנטיטיס – תופעת לוואי מסוכנת של השתלת שיניים

בדרך כלל מפרידים בין שני סוגי מקרים של דלקת סביב השתלים:

1. דלקת ברקמה הרכה סביב השתל – מוקוזיתיס סביב השתל –  כאן מדובר בגרסה הפוגעת ברקמה הרכה בלבד. הטיפול בה פשוט יחסית והוא מתמקד בניקוי האזור והסרת הדלקת. מחקר מ-2008 נמצא כי דלקת ברקמה הרכה סביב שתלים פגעה ב-80% מהמטופלים ו-50% מהשתלים.

2. דלקת מתקדמת סביב שתלים – פריאימפלנטיטיס – כאן מדובר בפגיעה של הדלקת בעצם הלסת ובאיבוד של עצם סביב השתלים. הטיפול בו מורכב בהרבה ולעיתים אף דורש החלפה של השתל. מקרה חריף זה אובחן ב-28-56% מהמטופלים ו-12-43% מהשתלים.

מה עושה את פריאימפלנטיטיס למסוכנת כל כך עבור השתלים?

פריאימפלנטיטיס דומה לדלקת חניכיים רגילה, אבל היא מתקדמת מהר יותר וקשה יותר לאבחן אותה. הסיבה לכך טמונה בהבדל הגדול שקיים בין השן הטבעית לשתל. 

השן הטבעית נהנית ממערכת הגנה ובלימת זעזועים סביבה, המהווה מין מפרק בין עצם הלסת לשן עצמה. מערכת זו בנויה מסיבים, זורם אליה דם עם כדוריות לבנות, שהינן חלק ממערכת החיסון, והיא מאפשרת תנועתיות מוגבלת של השן ובלימת זעזועים. כמו כן, המערכת מהווה מחסום פיזי מפני חדירת חיידקים. במקרה של השתל – בורג טיטניום המוחדר אל העצם עצמה – מערכת זו אינה קיימת. 

שתל נחשב לכזה שנקלט בהצלחה בחניכיים כאשר מספיק עצם גדלה ומקיפה אותו, כך שהוא ניצב באופן יציב. הדלקת מתפשטת באופן מהיר יותר סביב השתל, פשוט מפני שאין שכבת הגנה ומערכת חיסון שמגנות מפניה. ללא שכבות ההגנה נוצרים סביב השתלים כיסי חיידקים עמוקים הרבה יותר.

בנוסף, לעיתים קרובות הגוף אינו מזהה מצב זה כבעיה ואינו מאותת על עליה באמצעות כאב. לפיכך ישנם מקרים שבהם ניידות השתל היא הסימן הראשון לבעיה שמטופל נתקל בו. מכאן הדרך לעקירת השתל היא קצרה, כיוון ששתל נייד הינו שתל שנכשל ויש לעקור אותו.

מי נמצא בסיכון להיפגע מפריאימפלנטיטיס?

ידוע כי אנשים עם היסטוריה של מחלות חניכיים חוזרות הם בעלי סיכון לחלות ב–פריאימפלנטיטיס. חולי סוכרת ומי שאינם מקפידים על היגיינת הפה נמצאים בסיכון מוגבר. גם מעשנים נמצאים בסיכון גבוה כיוון שהעישון פוגע במערכת החיסון. ניקוטין מעכב החלמה של פצעים ועשוי לפגוע בבניית העצם הדרושה ליציבותו של השתל.

מהם הסימנים המקדימים לדלקת כזו?

ישנם מספר סימני אזהרה לפריאימפלנטיטיס, איתם כדאי לגשת לרופא על מנת שיאבחן את המחלה או ישלול אותה:

1.דימום של החניכיים סביב השתלים בצחצוח או באופן ספונטני.

2.נסיגת חניכיים וחשיפת החלק המתכתי של השתל.

3.הפרשה מהחניכיים לצד השתלים.

4.נפיחות של החניכיים לצד השתלים.

5.כאבים באזור השתל, עם או בלי ניידות שלו.

כיצד ניתן לטפל בדלקת סביב שתל?

דלקת היא תגובה טבעית של הגוף לחדירת גורמים מסכנים, ולכן בפשטות ניתן לומר שהגורם למחלה הם חיידקים, ושהיגיינה היא המפתח לשמירה על השתלים והימנעות מפריאימפלנטיטיס.

לפיכך, הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. ובכלל זה הקפדה על כלל הוראות התחזוקה של השתלים כולל: צחצוח ושימוש יומי בחוט דנטלי, שימוש בתכשירי שטיפת פה, ביקור דחוף יחסית אצל שיננית – כל 3-4 חודשים וביקורת תקופתית אצל רופא שיניים כולל צילומיי רנטגן.

מה עושים אם כבר התרחש אובדן עצם?

אם רופא השיניים גילה כי כבר התרחש איבוד עצם חלקי סביב השתלים יש כמה טיפולים שהוא יכול לנקוט בהם כדי לא לאבד את השתל, בהם ניקוי השתל באזור הרס העצם באמצעים מכאניים או כימיים. במקרים חריפים יותר הוא יבחר בהשתלת עצם באזור ההרס, מדובר על ניתוח כירורגי שבמהלכו משתילים במקום החסר עצם שנלקחה מהמטופל עצמו או מתורם.